נערות ליווי בתל אביב

מה ניש? הכול טוב אצלכם? קוראים לי איילה, ואני בת עשרים ואחת בלבד. לא התגייסתי לצבא. מיד בתום לימודיי בתיכון הפכתי להיות אחת מעדת נערות ליווי בתל אביב. זה לא פשוט להצטרף לקהילה של נערות ליווי בתל אביב, יש המון תחרות בין נערות ליווי בתל אביב. כל אחת מהן רוצה כמה שיותר לקוחות, "דגים שמנים" אם אפשר, ולעבוד בסוכנות של נערות ליווי בתל אביב הכי משובחת בתל אביב. למזלי הטוב, הצטרפתי כבר בגיל שמונה עשרה לסוכנות של נערות ליווי בתל אביב הכי טובה בעיר, ועל כך אני מודה לאלוהים כל יום מחדש, וגם משום שאני באה מבית די מסורתי. ההורים שלי לא יודעים במה אני עובדת, וטוב שכך. אם הם היו יודעים, הם בוודאי היו מקבלים ישר התקף לב, וזה היה על המצפון שלי. מה שלא יודעים, לא יכול לפגוע בך, כך אומרים בכל אופן. חשבתי לחלוק אתכם סיפור שקרה לי די בהתחלה, וכך היה –

השמש רק התחילה לשקוע. אורות הניאון של שלטי חנויות במרכז תל אביב התחילו להידלק ולהטיל את זוהרם המלאכותי על הבטון הלח של המדרכה. ירד גשם חזק באותו יום, למרות שהשמש כבר יצאה. הייתי באותם הימים רק בת שמונה עשרה, והגעתי הביתה, לבית הוריי. השיעורים שלי באוניברסיטה הפתוחה בתל אביב הסתיימו מוקדם, אז קניתי משהו לאכול אחרי השיעור האחרון, ועליתי לאוטובוס הישיר לביתי. לאחר ששוחחתי עם הוריי במשך מספר דקות, וסיפרתי להם בקצרה איך עבר עליי היום, הלכתי דוך לחדר השינה שלי ונעלתי את הדלת מאחוריי. ואז הטלפון שלי רטט בכיס החולצה שלי, שאותה הורדתי מעליי והפלתי אותה על הרצפה. קמתי מיד לשמע הצלצול החזק של הטלפון הנייד שלי, קלת ראש קלה, והתכופפתי כדי להוציא את הטלפון הנייד. זאת הייתה ההודעה הראשונה של הלילה שקיבלתי, מיד בתום שפרסמתי מודעה ברשת האינטרנט על היותי אחת מקהילת נערות ליווי בתל אביב.

וזאת לשון ההודעה – "הי, שמי אלכסנדר, ואני רוצה להזמין סשיין אצלך משעה שמונה עד אחד עשרה הלילה. יכולה?". בדקתי טוב טוב את הכתובת שהוא הקליד בהודעה על מפה מקוונת. זה לא היה כל כך רחוק. רק שני רחובות למטה ממנה. באופן גורף, החלטתי שלא להעניק שירותים של נערות ליווי בתל אביב לאף אחד מהאזור שבו אני גרה, אז אף אחד לא ישים לב אליי אם היא אי פעם אהיה בחוץ עם הוריי, אבל הייתי כעת חרמנית מדי, ולא רציתי לחכות, ואולי אצטרך לנסוע רחוק, לא כשההנאה הייתה כל כך קרובה. נשארה רק שעה עד שהייתי צריכה להגיע למפגש. "היי," אמרתי. הוא ענה – "שלום. קדימה, תיכנסי". "חדר השינה נמצא למעלה, שני מימין". הסתובבתי לאחור וחייכתי אליו כשעליתי במעלה המדרגות. הוא לא היה חתיך. עודף משקל קל, שעיר, אולי בשנות החמישים לחייו, או תחילת שנות השישים לחייו, אך, כשהייתי עירומה ועל ברכיי, עיניי בלטו והזלתי ריר כשהזין שלו נחבט על גופי. זה היה גדול יותר מהאמה שלה, וגם עבה יותר. זה חתך, והראש התפוח נוצץ כשליקקתי